החלטה בתיק ת"א 12158-05-12

1.         בפני בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכנתא, המתנהלים נגד המבקשת במסגרת תיק הוצאה לפועל, שנפתח על-ידי המשיבים 5-4 (להלן: הבנק).

2.         בקשה זו הוגשה בגדרי תביעה כספית, בסך 960,000 ש"ח, שהגישה המבקשת נגד המשיבים. משנדחתה בקשת המבקשת לפטור מאגרה (בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' יעקובי), בבקשת רשות ערעור שהגישה מדינת ישראל, על החלטת כבוד הרשמת ס' אלבו לפטור את המבקשת מתשלום מחצית האגרה), הגישה המבקשת בקשה לתקן את כתב תביעתה, כך שהסכום הנתבע על ידה יעמוד על סך של 250,000 ש"ח. עוד ביקשה ליתן לה היתר לפיצול סעדים, כך שתהא רשאית בעתיד על בסיס אותן עילות תביעה או חלקן לתבוע את אותם נתבעים במסגרת תובענה ייצוגית.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה לתיקון כתב התביעה, בתגובות המשיבים ובתשובת המבקשת להן, אני מוצאת להתיר את תיקון כתב התביעה לעניין הסכום הנתבע בו, כך שיופחת לסך של 250,000 ש"ח. לפיכך, המבקשת תגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו. הבקשה לפיצול סעדים אינה דרושה לצרכי ההכרעה בבקשה לסעד הזמני שבפני, ולפיכך אין אני נדרשת להכריע בה בשלב זה.

4.         אשר לבקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא, לאחר שעיינתי בכתב התביעה, לרבות נספחיו; בבקשה, בתצהיר הנלווה לה וביתר נספחי הבקשה; בתגובת המשיבים 6-4 ובנספחיה; וכן שמעתי את טענות הצדדים בעל-פה בדיון שהתקיים ביום 8.11.12 (המשיבה 7, בתה של המבקשת, לא הגישה תגובתה ואף לא התייצבה לדיון), אני רואה לדחות את הבקשה לסעד הזמני. כל כך למה?

5.         במסגרת תביעה זו טוענת המבקשת כי הבנק (נטען כי המשיבה 6 היא שלוחתו), קשר קשר עם המשיב 3, המפקח על הבנקים, ביחד עם שולחיו המשיבים 2-1, מדינת ישראל ובנק ישראל, להכשיל את ביצועו של פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים מיום 5.5.09, אשר ביטל או תיקן סעיפים מקפחים בחוזה ההלוואה בשעבוד דירת המגורים עליו הוחתמה המבקשת, וזאת במטרה להונות את המבקשת ולגזול את כספה. לפיכך, עותרת המבקשת לסעד כספי, בעילות בנזיקין ובעשיית עושר ולא במשפט.

6.         במסגרת תובענה קודמת שהגישה המבקשת נגד הבנק וכונס הנכסים שמונה בתיק ההוצאה לפועל (ה"פ (מחוזי ת"א) 21646-11-11) טענו המבקשת ובתה, המשיבה 7, כי פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים האמור ביטל את חוזה ההלוואה ושטר המשכנתא, ומשכך מנועים הבנק וכונס הנכסים מלנקוט הליכים המתבססים על חוזה זה. לפיכך, עתרו לצו המצהיר על ביטול חוזה ההלוואה ושטר המשכנתא שנחתם בעקבותיו, וכן צו שיורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל וביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו, ובכלל זה צו הפינוי מהדירה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' אטדגי) דחה את התובענה בפסק דין מיום 31.5.12, בו דן בטענות המבקשת, המוצאות ביטוין אף בכתב התביעה דנן. על פסק דין זה לא הוגש ערעור על-ידי המבקשת.

7.         חשוב להוסיף, כי במסגרת התובענה הקודמת שהוגשה בבית המשפט המחוזי, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ולמניעת פינוי המבקשת ובתה מן הדירה. כבוד השופט ח' ברנר דחה את הבקשה (החלטה מיום 27.1.2011), והחלטתו זו אושרה על-ידי בית המשפט העליון (על-ידי כבוד הנשיא א' גרוניס, במסגרת רע"א 9655/11 בהחלטה מיום 1.4.2012). מפאת חשיבות הדברים לענייננו, נציין, כי כבוד הנשיא גרוניס קבע, כי סיכויי התביעה אינם גבוהים כלל ועיקר; ובאשר למאזן הנוחות, "אמנם במקרים בהם מדובר בדירת מגורים ההנחה היא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של מבקש הסעד הזמני. במקרה דנא הדברים אף מקבלים משנה תוקף נוכח גילה של המבקשת 1 (מעל 80) והעובדה שבתה ונכדתה בת החמש מתגוררות עמה. עם זאת, הנחה זו אינה מכריעה את הכף ואינה מאיינת את הצורך באיזון עם שיקולים אחרים. ודוק, במקרים בהם סיכויי הצלחתו של המבקש בהליך נמוכים, ואינם מגיעים לרף המינימלי הנדרש, תידחה הבקשה לסעד זמני אף אם התוצאה הינה פינוי מדירת המגורים (ראו: רע"א 3518/10 שופר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (טרם פורסם, 6.9.2010))."

8.         עוד יש לציין, כי לבד מן התובענה שנדונה בבית המשפט המחוזי, בה כאמור העלתה המבקשת חלק ניכר מטענותיה כפי שהן מועלות בגדרי כתב התביעה דנן, כך גם חלק מטענות המבקשת, הן בכתב התביעה הן בבקשה לסעד זמני, נטענו ונדונו גם במסגרת הליכים שונים בגדרי תיק ההוצאה לפועל (ראו: נספחים 2, 4, 6-5 ו-8-7 לתגובת הבנק); וכן במסגרת בקשת המבקשת לאישור הסדר נושים, שנדחתה (ראו: נספחים 11-10 לתגובת הבנק). מה גם, שהמבקשת ובתה חתמו עם הבנק על הסדר חוב למעלה משנה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים, במסגרתו אישרו, בין היתר, כי אין להן כל טענות נגד החוב והן מאשרות את סכומי החוב על כל מרכיביו; וכי אין להן ולא תהיינה להן כל טענות או תביעות מכל מין וסוג כלפי הבנק בגין חשבונות ההלוואה (ראו: נספח 12 לתגובת הבנק).

9.         זאת ועוד, הסעד הנתבע בגדרי תביעה זו הוא סעד כספי, כאשר בהינתן התובענה הקודמת שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, שנדחתה, ברי מדוע לא התבקש בגדרי תביעה זו סעד של הצהרה על ביטול הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא. בנסיבות אלה, לא הובהר כיצד יש בעיכוב הליכי מימוש המשכנתא כדי להבטיח ביצוע יעיל של פסק דין כספי לטובת המבקשת, ככל שיינתן. כל טענתה של המבקשת היא לזכות לקזז בין חובה לבנק לבין הפיצויים להם היא זכאית, על-פי טענותיה בכתב תביעתה (סעיף 9 לבקשה); אלא, שכעת, עם תיקון סכום התביעה, הרי שגם אם יקוזזו הסכומים תיוותר המבקשת חייבת לבנק. אף לא נטען, כי אלמלא יעוכבו הליכי מימוש המשכנתא, לא תוכל המבקשת לגבות את סכום פסק הדין, אילו תזכה בתביעתה.

10.        לאור כל האמור, דעתי היא, כי באיזון שבין סיכויי התביעה - שמצאתי כי הם נמוכים באופן שאינו מגיע לרף המינימלי הנדרש - ובין מאזן הנוחות - לגביו לא התייחסה המבקשת בבקשתה, מעבר לאמירה הכללית לפיה מכירת הדירה יגרום לה נזק ממוני ונזק נפשי בלתי הפיך - יש לדחות את הבקשה לעכב את מימוש הליכי המשכנתא. יש להוסיף, כי במסגרת שיקולי היושר הנבחנים בבקשה כגון דא, נתתי דעתי לעובדה שהמבקשת לא ראתה לנכון לציין בבקשתה לסעד הזמני, את דבר קיומם של ההליכים הקודמים, שוודאי שהם רלבנטיים לצורך הכרעה בתביעתה ואף בבקשה שלפני.

10.        לאור האמור, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומתוך שנתתי דעתי לנסיבותיה האישיות של המבקשת, מצאתי לחייב את המבקשת לשלם למשיבים 6-4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,000 ש"ח.

            המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: